להקיא את החומר זה הסטוריה

בתיכון למדתי בכיתת אומנות והיה לנו מחנך מקסים וסובלני ושמו נחום שלימד אותנו גם היסטוריה- המקצוע השנוא עלי. הרגשתי איתו כל כך בנוח שאמרתי לו בפרצוף עד כמה אני שונאת את שיעורי היסטוריה שלו וזה פשוט משעמם! הוא היה נהדר והלך לקראתי והציע שאנתח קריקטורות ודרכם אלמד את המקצוע.

(מה שהיה עבורי פתרון עוד יותר נוראי)

לעומת זאת, בחייו הפרטיים הוא היה צלם מוכשר וכאשר הוא שיתף אותנו בצילומים שצילם תמיד נסחפתי לסיפורים ולחוויות שלו - על המורה הזקן שיוצא למועדונים של בני נוער לצלם את האורות ולתעד את האנרגיה, על משפחתו היצירתית והנהדרת ועל הבת שלו שהתחתנה וערכו לכבודה משתה ומסיבת תחפושות מטורפת עם התחפושות הכי מושקעות שראיתי עד אז. בקיצור אדם מרתק. אז למה ההפרדה הזו?

למה המורה שלי נחום לא ידע לשלב את התשוקות שלו והעשייה המרתקת הזו יחד עם שיעורי היסטוריה? היינו בכיתת אומנות והוא עצמו אמן- היו לנו אינסוף נושאים משותפים. יכול להיות שהיום הייתי מאוהבת בהיסטוריה ושבויה באינסוף הסיפורים שקרו לאורך השנים.

תמונה שמזכירה לי אותי בשיעורי היסטוריה, מתוך הסרט 'לילה מוטרף במוזיאון' –  מעניין איך היה נראה סרט כזה על ההסטוריה שלנו... בכל מקרה הסרט יכול להיות נקודת התחלה נהדרת למחקר והיכרות של סיפורי היסטוריה.

המחשבות על נחום המורה להיסטוריה מיד גורמות לי לתהות על עצמי כמורה- אני יכולה לספר שלמרות ניסיוני המועט בחינוך והוראה משהו פשוט עובד לי טוב. החיבור הזה של הוראה יחד עם מקצוע שיש לי אליו תשוקה ועניין, שאני עוסקת בו מעבר לזמן השיעור- עושה את כל הקסם. כי זה בדמי וזה מדבק. הילדים מרגישים את זה.

חיברתי כמה אהבות שלי יחדיו- הדפס טקסטיל, עיצוב מוצר והנחיית קבוצות- לסדרת סדנאות עיצוב (סדנת הדפס כריות, סדנת שדרוג חולצות) בסופן יוצאים עם מוצר. 

בימים אלו אני עובדת עם תלמידי על פרויקט עיצוב 'עמודי טוטם'. אחת התלמידות מעצבת עמוד בנושא המשפחה שלה. לאחר מחקר היא החליטה שכל יחידה הבונה את העמוד תייצג דור במשפחה- מסבים וסבתות ועד לנכדים. מאוד היה חשוב לה להציג את התחביבים של כל דור. שאלתי אותה למה בחרת דווקא תחביבים? והיא ענתה לי תשובה מקסימה... "כי התחביבים שלנו זה מי שאנחנו, זה הדברים שאנחנו באמת אוהבים". וספרה על סבתא שלה שמאוד אוהבת טיולים וטבע והיום כפנסיונרית מתנדבת בק"קל, ועל איך שהורישה את האהבה הזו לאמא שלה, שתקופה ארוכה היתה דיילת וטיילה בעולם.

היא הדהימה אותי- זה כל כך נכון ופשוט! יחד עם זאת אני מכירה לא מעט אנשים שלא יודעים מה הם אוהבים. האם יכול להיות שהם עדיין לא גילו לגמרי מי הם? או שהם התרחקו מהתשוקות שלהם והפסיקו להקשיב לעצמם?

אני מוצאת שרב המורים, ואנשים בכלל, לא מחוברים לתשוקות שלהם ויוצרים הפרדה מאוד ברורה בחייהם – ממש כמו נחום שבבית היה צלם ובכיתה לימד היסטוריה. ואולי בבית המורה קונדיטורית ובכיתה מלמדת מדעים. ואולי בבית המורה מטיס טיסנים ובכיתה מלמד אזרחות.

אבל כאשר המורה כן מחובר לתשוקות שלו... הילדים זוכים לכמה שעות של קסם! הם שוכחים ממה שצריך וחווים חוויות של כיף הנאה ולמידה אמיתית מתוך רצון והתלהבות. הם זוכים לדוגמא נהדרת של מורה שעושה את מה שהוא אוהב, מורה שחושב בדרך יצירתית, מורה שמרשה לעצמו לשלב תחומי עניין וליצור חוויות חדשות – מורה שמחנך ליצירתיות. ואני מדברת על אותה מורה לחשבון שאוהבת ספורט ומלמדת באמצעות תיפוף על כדורי פילאטיס

ועל המורה לפיזיקה שחיבר את המקצוע לעולם המוסיקה וכלי הנגינה והגיע להישגים מופלאים, ועל המורה למתמטיקה שבתוך תוכו הוא ראפר ומתוך התשוקה שלו כל בית הספר מזמר ומפיק קליפים של ראפ (תאמינו או לא הם לומדים גרפים ונוסחאות מתמטיות). אצלי זה עיצוב יחד עם הדרכה והוראה ואני יכולה להעיד שהסיפוק הוא אדיר!

רגע לפני שאתם בורחים מפה לראות את סרטוני היוטיוב מעוררי ההשראה האלו- קחו לכם רגע לעצמכם, דמיינו שאתם בעולם מקביל שבו הכל אפשרי והכל מותר וכיתבו על דף - מהם התשוקות שלכם? מה מסקרן ומעניין אתכם? מה אתם אוהבים? איך אתם יכולים לשלב זאת בתחומים אחרים בחייכם? איך אתם יכולים לתת לזה מקום גם ב'עבודה' שלכם ? איך זאת יכולה להיות העבודה שלכם?

מזמינה אתכם לשתף אותי בקבוצה 'חינוך ליצירתיות באמצעות חומרים' נעשה סיעור מוחות משותף ואולי יחד נוכל לעשות צעד קטן ובעתיד להפוך זאת למציאות.