הקו הצבעוני שבין אומנות לטכנולוגיה

זהו! מצאתי! לשם אני שייכת! אני אפילו אגיד את זה בקול רם- אני מייקרית!

האם אני מלמדת עיצוב? האם אני מלמדת אומנות? לאיזה שדה אני שייכת אם אני עוסקת בתלת מימד בלבד? ואם אני לא מלמדת טכניקות? ואם מגוון הצבעים הרטובים בכלל לא נכנסים אלי לשיעור? ואם אני לא מכירה שמות של אומנים? ואם אני לא מלמדת איך להמציא מוצרים שעונים על צורך? ואם אני משתמשת בlowtech וללא תוכנות?

הרבה זמן חיפשתי הגדרה לעשייה שלי...ניסיתי להבין לאיזו כותרת אני שייכת ובכלל, תמיד תהיתי מה מקומי על הסקאלה שבין האומנות לעיצוב...

אבל הגישה שלי אומרת שזה בכלל לא משנה. תהליך יצירה זה תהליך יצירה- בין אם הוא שואף לתוצר העונה על צרכים ובין אם הוא תהליך של ביטוי או למידה,תהליך היצירה תמיד נושא בתוכו את מטענו וחותמו של היוצר

ובאמצעות המסע הזה ניתן ללמוד, לחוות ולהכיר את עצמנו.

היצירה היא עוד כלי בחיינו המאפשר למידה.

מייקר ספייס - חלל יצירה עם מגוון כלים (כולל מדפסות תלת מימד, חיתוך לייזר, ארדואנים ועוד) המאפשר לבנות וליצור כמעט הכל. או שנקרא לזה- סדנא להגשמת חלומות. New York Hall of Science MakerSpace.

 makerspaceMilwaukee 

Dale Dougherty שכבש את ליבי בהרצאתו הנהדרת בTED... מדבר על הרעיון Making is learning ועל היותנו יוצרים. רעיון שחופף בצורה מושלמת לערכים המובילים בעשייה החינוכית שלי- חוויה ועשייה "דרך הידיים". שלא תבינו אותי לא נכון...אין לי שום דבר נגד טכנולוגיה ואני לא טכנופובית... אני פשוט חושבת שבמיוחד בדור הזה לתהליך היצירה באמצעות חומרים וכלים ממשיים, ולמגע בכלל, יש ערך משמעותי וגדול.

אז למה אני מזדהה עם הערכים של המייקרים ומי הם בכלל?

המייקרים הם יוצרים והם עושים זאת באמצעות שילוב של אמצעים טכנולוגיים ונגישות של מידע לצד עשייה ויצירה בחומרים. המטרה היא לצאת מהעולם הוירטואלי לעולם הממשי ופשוט ליצור. ליצור תוך משחק וחוויה, תוך התנסות ולמידה. הכלים הטכנולוגיים שהיו שייכים פעם לעולם  'המפעלים והחברות', נגישים היום לכווווולם. המייקרים משכילים להשתמש בהם. מדפסת תלת מימד ותכנות רובוטים הם עוד כלי ליצירה שיושבים בתוך ארגז הכלים של היוצר, ממש כמו פטיש מכחול וציפורן. וזה מביא את האומנות למחוזות חדשים, של ישן וחדש, של יצירתיות וחדשנות, של מדיות חדשות לביטוי והבעה, של מחקר וחקירת רעיונות ומושגים. לא התוצר הוא זה שתחת אור הזרקורים- אם כי חווית העשייה. העיקר הוא ליצור בעולם האמיתי ולא תמיד להגיע לתוצר מוגמר.

הנה דוגמא שיכולה להוביל ללמידה מרתקת על השילוב בין עולם האומנות לבין הטכנולוגיה - האין זהו ג'קסון פולוק של העידן החדש? אותו שיח על רמת מעורבות האומן, על שליטה, החלטות אינטואיטיביות תוך רצף של פעולה, אומנות חוויתית והתנסותית.

והמחקר המטורף הזה המנסה להחיות ריקודים קוריאנים עתיקים, הוא עוד דוגמא מרתקת המציגה גישה שהיא שילוב של עולמות ישנים וחדשים.

ישנם סוגים שונים של מייקרים ואם סקאלת המייקרים נעה בין אומנות לעיצוב תוך שימוש בכלים טכנולוגיים שונים, אז אני נוטה יותר לאומנות ועדיין לא משתמשת בכלים טכנולוגיים. יחד עם זאת, פרויקט שמרתק אותי הוא פרויקט הנוסך בתוכו חוויה! פרויקט המשלב בין אתגר מכני מעולמות הפיסיקה והמדעים לבין עולם הדמיון. פרויקט שסוחף אותי ליצירה בחומרים שונים יחד עם פיצוח של פתרון בעיות , דרך אינסוף התנסויות. כמו פרויקט האוטומטות שעשיתי עם תלמידיי. כל 'אתגר' מעורר אצלי שפע של רעיונות וזה עבורי תענוג!

אוטומטת די ג'י מנגן. היוצר הוא תלמיד כיתה ו' בקורס מנגנונים שהנחתי - 'סיפור של מכונה'.

 אז מה אתכם? מה מקומכם על הסקאלה? איך הייתם מגדירים את עצמכם כיוצרים? מזמינה אתכם לחשוב על זה ולשתף